התחלה

את הקטע הזה כתבתי בשדה התעופה במדריד בזמן ההמתנה לקונקשן לבוסטון:

אז נסעתי. אחזור בעוד ארבעה חודשים. הזמן הארוך ביותר שאני יוצאת מישראל. אני יודעת שזה לא כל כך הרבה זמן וזה יעבור מהר אבל עדיין. חוויה.
לטיסות אני כבר מתרגלת, בינתיים, כשמזג האוויר טוב. למרות שהיה מטוס קטן ולמרות שהדיילות התעקשו לדבר רק ספרדית, הטיסה למדריד עברה בסדר. הצרפתים רודפים אחריי מתל אביב גם למטוס. ישב לידי ערס צרפתי קטן וחוצפן שחשב שכל המושבים שלו אז נאלצתי לדחוף אותו קצת הצידה. וכל מי שמצפה ממני לעדכוני סלבס (רמז רמז שותפתי היקרה...), ליאל דניר הייתה בטיסה. נראית אותו הדבר במציאות רק נמוכה. עוד שעה טיסת ההמשך לבוסטון. בינתיים טעמתי טורוס בחנות הדיוטי פרי. נחמד. היו המון סוגים אבל אף אחד לא היה מספיק מעניין ולהביא לארץ זה לא רלוונטי כי ייקח עוד קצת זמן. אז אני מנסה. עוד לא בטוחה אם אתמיד, כמה אעדכן. כשכותבים כזה בלוג זה נראה לי שאמורה להצטייר תמונה ורודה. שאני כל הזמן מבלה, נהנית, מטיילת מכירה המון אנשים חדשים. אבל אני יודעת שיהיו גם רגעים מבאסים. רגעים שבהם לא יקרה הרבה. רק לימודים. אז נראה.
נשימה עמוקה. ממריאים.

את הקטע הזה אני כותבת בדירתי, בסופו של יום הסגר בדירה בעקבות ההתראות מהוריקן איירין:

אז לאחר הנחיתה בבוסטון. פגשתי את לימי בשדה התעופה ונסענו לביתם החדש של לימור ודניאל, שם התארחתי בשני הלילות הראשונים. ללא ספק נחיתה רכה. יצאנו לאכול בוריטו לארוחת ערב וזמן קצר אחרי התמוטטתי מעייפות הג'ט לג. למחרת קמתי חדשה וערנית בשש בבוקר ויצאתי בפעם הראשונה לכיוון Waltham כדי להתחיל להכיר את העיר והאוניברסיטה. אז עיר זו אולי מעט הגזמה, עיירה קטנה ונחמדה עם הרבה בתים פרטיים ואוניברסיטה די גדולה בצידה. הוצאתי את כרטיס הסטודנט שלי ורשמית הפכתי לסטודנטית מהמניין. הלכתי למצוא גם את ה-International Business School (או בקיצור IBS). הלכתי קצת ימינה, עברתי מגרש חנייה ובמעלה שביל מוקף יער מגיעים לבנייני ה-IBS. טוב, אני כבר רגילה, כמו הפקולטה להנדסה בתל אביב הנמצאת מעבר לגשר בסוף העולם. ולהמחשה הנה תמונה:



פגשתי את הקואורדינטור של קבוצת ה-Exchange students, התלוננתי קצת על החדר של המעונות (אז עוד לא ידעתי שאקבל חדר אחר משחשבתי), סידרתי את הקורסים, אמרתי שלום והלכתי לדרכי. עוד באותו היום הודיעו לנו שיום ה-Orientation הראשון מבוטל עקב סופת ההוריקן הקרבה ובאה. אז עוד יום חופש, רק חבל שאי אפשר לעשות בו כלום.
בערב חזרתי לברייטון ויצאנו יחד עם יותם לבר מקומי אשר הייתה בו הופעה של להקת רגאיי (פחות או יותר). היה נחמד מאוד רק חבל שהג'ט לג המשיך לתת את אותותיו ונפלתי שוב מוקדם מהרגיל. יום למחרת, יום קבלת המפתח לדירה, נסעתי שוב ל-Waltham, לקחתי את המפתח לדירה, פגשתי את סיון, שיחד עם ליאורה הן שותפותיי החדשות לדירה, ונסענו עם השאטל למעונות.
מה אני אגיד לכם.... לא גרתי בחיי במעונות אבל לארבעה חודשים נסתדר ונחזור לישון על מיטת יחיד. לפחות המטבח, השירותים והמקלחות ממש משופצים.
בהמשך אני אעלה תמונות. ואולי לא. אני לא בטוחה שיש כל כך מה להראות...
לכל מי ששמע עוד בארץ תלונות שלי על החדר שקיבלתי. מסתבר שקיבלתי לא את החדר הגרוע ביותר אלא את השני. ה-Floorplan של החדרים שראיתי באינטרנט היה שונה ממה שהיה רשום על דלתות החדרים שקיבלנו. אפילו יש לי דלת יציאה מהחדר החוצה וכך אני יכולה להתגנב באמצע הלילה ישירות לחדר שלי בלי שאף אחד יראה... חלומו הרטוב של כל סטודנט קולג' חדש.
האוניברסיטה ארגנה שאטלים שייקחו את הסטודנטים החדשים לטארגט כדי לקנות את הדברים הדרושים לדירה. School Bus צהוב וקטן הגיע לאסוף אותנו ונסענו לשופינג מטורף של מצעים, מגבות וכלי מטבח. באוטובוס גם פגשנו לראשונה סטודנטים נוספים שהגיעו בתוכנית, קרולין מצרפת שנראית מאוד נחמדה ועוד ארבעה איטלקים שלא הספקנו לדבר איתם הרבה. לימור הגיעה בערב עם המזוודות, נסענו לסופר לקנות אוכל כדי להתכונן לאיירין שקרבה ובאה וגם שיהיה לי גם קצת מה לאכול בהמשך.
לימור ודניאל, תודה על העזרה והאירוח!
והיום, היום ישבתי כל היום בבית וחיכיתי לאיירין. אמנם היו רוחות וירד גשם אבל לא יותר מדי רציני. מחר בבוקר סוף סוף מתחילים ה-Orientation days ובתקווה גם סיפורים חדשים. לימודים ממש אני למעשה אתחיל רק ביום שלישי הבא מאחר ואני כנראה לא אלמד ביום חמישי ויש סוף שבוע ארוך בגלל Labor day. עוד לא צילמתי בכלל תמונות. אני מקווה להשלים את הפערים בקרוב. בינתיים אני מצרפת את התמונה היחידה שצילמתי באוניברסיטה. קצת מזכיר את אוניברסיטת תל אביב, לא?