הכול התחיל בהפנמה שאין עוד הרבה סופי שבוע בהם מזג האוויר עדיין טוב וכולנו (ליאורה, סיון ואני) פנויות בלי מבחן, פרויקט או מצגת להגיש. מפלי הניאגרה היו אחד מהאתרים ברשימת הצ'ק ליסט שבהם רציתי לבקר במהלך שהותי כאן, ליאורה וסיון לא התנגדו, וכך נפלה ההחלטה.
אז החלטנו לחשוב איך לנסוע. הטיסות לאזור היו יקרות מאוד מאחר ונזכרנו ברגע האחרון, לשכור אוטו היה די מתיש מאחר והנסיעה אורכת כ-8 שמונה שעות ללא הפסקות וכרגע אני הנהגת היחידה. אוטובוסים לא מגיעים לשם ולכן החלטנו לחפש טיולים מאורגנים. לא הבחירה המועדפת עליי, בלשון המעטה, אבל נראה שהפעם אצטרך להתפשר, אחרת הטיול לא ייצא לפועל. חיפוש ממושך באינטרנט הביא למספר אתרים שמציעים טיול לאזור שיוצא מבוסטון (הרוב יוצאים מניו יורק) כאשר מחקר מעמיק יותר הביא אותנו למסקנה שכל האתרים הם למעשה אותו טיול, ואף גרוע מכך, זו חברה סינית המציעה טיולים כך שהטיולים נערכים בשפה אנגלית והסינית. ה-Reviews שמצאתי על החברה אף היו חמורים יותר ואמרו שלא ניתן להבין את המדריך הסיני, שהוא מדבר רוב הזמן בסינית ומסיע למסעדות סיניות במהלך הטיול.
היססנו, חשבנו, תהינו, חששנו אבל החלטנו ללכת על זה. חוויה, הרפתקה בפני עצמה. אחרת הטיול פשוט לא ייצא לפועל.
אז החלטנו לחשוב איך לנסוע. הטיסות לאזור היו יקרות מאוד מאחר ונזכרנו ברגע האחרון, לשכור אוטו היה די מתיש מאחר והנסיעה אורכת כ-8 שמונה שעות ללא הפסקות וכרגע אני הנהגת היחידה. אוטובוסים לא מגיעים לשם ולכן החלטנו לחפש טיולים מאורגנים. לא הבחירה המועדפת עליי, בלשון המעטה, אבל נראה שהפעם אצטרך להתפשר, אחרת הטיול לא ייצא לפועל. חיפוש ממושך באינטרנט הביא למספר אתרים שמציעים טיול לאזור שיוצא מבוסטון (הרוב יוצאים מניו יורק) כאשר מחקר מעמיק יותר הביא אותנו למסקנה שכל האתרים הם למעשה אותו טיול, ואף גרוע מכך, זו חברה סינית המציעה טיולים כך שהטיולים נערכים בשפה אנגלית והסינית. ה-Reviews שמצאתי על החברה אף היו חמורים יותר ואמרו שלא ניתן להבין את המדריך הסיני, שהוא מדבר רוב הזמן בסינית ומסיע למסעדות סיניות במהלך הטיול.
היססנו, חשבנו, תהינו, חששנו אבל החלטנו ללכת על זה. חוויה, הרפתקה בפני עצמה. אחרת הטיול פשוט לא ייצא לפועל.
למזלנו, הוא דיבר אנגלית די טובה והיה די נחמד לאורך הטיול גם שביקשנו לעשות דברים לבד ולעזוב את הקבוצה. הוא אמר לנו שבדרך לא נהוג לעשות זאת מאחר ואנשים לעיתים בורחים באמצע הטיול לקנדה ונעלמים (זו הדרך שלהם להגר באופן לא חוקי) אבל אנחנו לא נראות כאלה אז ניתן לסמוך עלינו. אז גם אם הסינים אכלו דברים די מסריחים במהלך הנסיעה (דגים, אצות, צ'יפס), סך הכול החוויה הסינית הייתה יחסית בסדר.
אז יצאנו לדרך הארוכה לכיוון מפלי הניאגרה, דרך שהייתה די מתישה למרות שעשינו מדי פעם הפסקות לשירותים ולאכול. הגענו בשעות אחר הצהריים המוקדמות לצד האמריקאי של המפלים. רק כ-10% מהמפלים ניתן לראות מהצד האמריקאי לכן טיילנו קצת באזור והמשכנו הלאה.
במהלך הדרך, התעוררה בעיה בטרנזיט, נדלקה נורת אזהרה שלא ברור מה משמעותה, אבל זה גרם לשינוי בתוכנית הטיול ונאלצנו לישון באזור מפלי הניאגרה ולא להמשיך לטורונטו כמתוכנן. הנהג רצה להישאר צמוד לאוטובוס של הטיול שיצא מניו יורק כדי שמקרה חירום נוכל להמשיך לנסוע איתו. מה שאומר שאכן נסענו מדי פעם באוטובוס שלהם ובילינו באטרקציות איתם עם מדריך סיני אחר אבל עם קבוצה שדווקא הייתה ברובה לא סינים אלה אמריקאים, חבורת צעירים דוברי ספרדית (ניחוש שלי, ארגנטינאיים) ואיך אפשר בלי ישראלית אחת. כמו כן, זה גרם לזה שהזמן בטורונטו התקצר לקצת יותר מחצי יום במקום יום שלם. טיול מאורגן, מה לעשות...
קמנו בבוקר לכיוון הצד הקנדי של מפלי הניאגרה שם הם מתגלים במלוא תפארתם. כמות אדירה של מים שנופלים לאורך המפל ומתיזים לכל עבר, גם אם עומדים רחוק מהם. אכן מרשים ביותר.
לקחנו את הסירה Maid of the mist אשר שטה ממש קרוב למפלים ואפשר לחוות את עוצמתם מקרוב ולהתרטב לגמרי. זו הייתה חוויה אדירה. מומלץ מאוד.
קמנו בבוקר לכיוון הצד הקנדי של מפלי הניאגרה שם הם מתגלים במלוא תפארתם. כמות אדירה של מים שנופלים לאורך המפל ומתיזים לכל עבר, גם אם עומדים רחוק מהם. אכן מרשים ביותר.
לקחנו את הסירה Maid of the mist אשר שטה ממש קרוב למפלים ואפשר לחוות את עוצמתם מקרוב ולהתרטב לגמרי. זו הייתה חוויה אדירה. מומלץ מאוד.
העיירה Niagara falls עצמה היא כמו כל עיירה תיירותית אחרת עם בתי קזינו ואטרקציות לילדים
לאחר שסיימנו את הסיור, נסענו לכיוון טורונטו. בטורונטו החלטנו להיפרד לגמרי מהקבוצה ולטייל לבד ברחובות ורק לפגוש אותה בערב במלון. החלטה מעולה שנתנה לנו זמן להסתובב בעיר. בזמן ההסתובבות פגשנו את רייצ'ל וטיילנו איתה באזור צ'יינה טאון ו-Kensington market
בהמלצת אחיה אכלנו ארוחת ערב במסעדת טאפאס שהייתה ממש טעימה. שם שתינו בירה (רייצ'ל אמרה שבירות שאחד מהמאכלים הלאומיים של קנדה..) שהייתה מאוד טובה, בניגוד לכל הזבל האמריקאי.
אז מה למדתי על קנדה לאחר שהות של יום?
- באמת אי אפשר להבחין בין קנדה לארצות הברית. זה פשוט אותו הדבר. הרשתות, הרחובות, האנשים. אולי ששוהים זמן ממושך יותר מבחינים בהבדל.
- אז בגלל זה, באמת יש דגל בכל פינת רחוב ובכל כניסה לחנות או בית.
- בניגוד לארצות הברית, לשירותים בקנדה קוראים Washrooms.
- Tim Hortons היא הרשת המובילה. הסטארבקס וה-Dunkin Donuts של קנדה. לפני שידעתי את זה, עוד כשהיינו במפלי הניאגרה לפני הנסיעה לטורונטו, הרשת נראתה נחמדה והחליטה לקנות בה סנדוויץ' לפני הנסיעה. הוא היה לא רע בכלל. אז הייתי ממש גאה בעצמי שאפילו סימנתי וי על "חוויה" זו.
- בקנדה מותר לשתות מגיל 18, בניגוד לארצות הברית, ולכן אפשר לנסוע 10 מטר, לעבור את הגבול ולקנות שתייה בדיוטי פרי של הצד הקנדי.
היום האחרון התחיל מוקדם במיוחד, היינו צריכות להיות מוכנות ב-5:45 לפנות בוקר. כדי לוודא שאכן נגיע בזמן, סידרו לנו שירות השקמה בבית המלון בשעה 5:00 כמובן בלי שביקשנו (סינים...). נסענו לאלף האיים. זהו אזור בגבול בין קנדה לארצות הברית שבו יש קצת יותר מאלף איים בגדלים שונים כאשר חלקם מהאיים שייכים לכל מיני אנשים, לרוב עשירים, שבנו את בית הקיץ שלהם באי. שטנו בסירה בין האיים וראינו את האיים והבתים השונים שנבנו.
לאחר מכן התחלנו את החזרה הארוכה הבית, הגענו לבוסטון, ולאחר מרוץ מטורף ברכבת התחתית, הספקנו להגיע בשנייה האחרונה ל-Shuttle שייקח אותנו חזרה הביתה עייפות וסחוטות.
