את סוף השבוע לפני שבועיים (קצב העדכונים שלי מעט באיחור...) ביליתי בבוסטון. למרות שכבר הייתי פה שנה שעברה ליומיים, לא באמת הספקתי לראות את כל העיר ולבלות כמו שצריך. אחרי סוף השבוע הזה אני יכולה להגיד שעדיין לא ראיתי את העיר...
ביום חמישי נסענו יחד כמה סטודנטים מה-Exchange לבקר במבשלת הבירה Sam Adams בבוסטון. באופן כללי, בתור חובבת בירה די קטנה, זאת אחת הבירות הגרועות שיש, אבל הם עושים סיורים בחינם, אז למה לא. מדריך חביב עשה לנו סיור במבשלה, הסביר לנו ממה ואיך מייצרים בירה ובסוף נכנסנו לחדר שבו נתנו לנו המון טעימות של כל מיני סוגים. היחיד שהיה יחסית נורמאלי היה האוקטוברפסט. יצאנו די שתויים וקיבלנו כוסות בירה במתנה.
ביום חמישי נסענו יחד כמה סטודנטים מה-Exchange לבקר במבשלת הבירה Sam Adams בבוסטון. באופן כללי, בתור חובבת בירה די קטנה, זאת אחת הבירות הגרועות שיש, אבל הם עושים סיורים בחינם, אז למה לא. מדריך חביב עשה לנו סיור במבשלה, הסביר לנו ממה ואיך מייצרים בירה ובסוף נכנסנו לחדר שבו נתנו לנו המון טעימות של כל מיני סוגים. היחיד שהיה יחסית נורמאלי היה האוקטוברפסט. יצאנו די שתויים וקיבלנו כוסות בירה במתנה.
ביום שישי הפקולטה ארגנה סיור ב-Duck Tour שזה אוטובוס תיירים שנוסע ברחבי העיר והופך באמצע לסירה ששטה לאורך הנהר. הסיור היה די מאכזב, המדריך דיבר בקול די מונוטוני ומהיר והוא לא עבר במקומות חדשים שלא עברתי בהם כבר ברגל כשעשיתי את ה-Freedom Trail שנה שעברה. אם מישהו מתכנן ביקור בבוסטון, עדיף לקחת את הסיור הרגלי של ה-Freedom Trail במקום, יותר ממצה ויותר זול.
בערב יצאנו למסיבה שארגנה הפקולטה לכבוד תחילת השנה באחד הברים ב-Waltham. המקום נראה די מיושן והייתה להקה שניגנה שירי שנות ה-80 שאת רובם לא הכרתי. היה ערב נחמד, לא יותר מדי מעניין וחזרנו הביתה יחסית מוקדם.
ביום שבת נסעתי עם סיון למעט שופינג בבוסטון. מאחר והתעוררנו מאוחר, לא הספקנו כל כך הרבה. למעשה לא קניתי כלום למרות שמתחיל לי להימאס ללבוש את אותן חולצות כל הזמן (לא הבאתי יותר מדי חולצות קצרות איתי, חשבתי שהקור והחורף יגיע מוקדם יותר). ביליתי את רוב הזמן באנתרופולוגי מאחר והיה שם סייל עקב מעבר החנות למיקום חדש אבל לא הצלחתי למצוא משהו שהיה מספיק יפה. בכלל, אורבן ואנתרופולוגי, חבריי הטובים, די מאכזבים בינתיים.
בערב שוב יצאנו, הפעם למועדון בקיימברידג' ששמו Middlesex. יצאנו, ליאורה, סיון ואני יחד עם עוד 3 ישראלים שלומדים כאן תואר מלא במנהל עסקים והתחילו את השנה שנייה שלהם, וחבריהם. נאלצנו לחכות בתור להיכנס המון זמן, בערך שעה, משהו שבחיים לא הייתי עושה בארץ. וכשנכנסנו, המקום היה צפוף מאוד ודי סליזי אבל היה ממש מצחיק ומהנה. הגברים די בוטים וצריך ממש להעיף אותם פיזית כדי שלא יתקרבו אלייך. לפחות המוזיקה הייתה לא רעה וחזרנו עם ה-Shuttle האחרון חזרה הביתה.
בכלל, האוניברסיטה מארגנת שאטלים בסופי שבוע לבוסטון וקיימברידג' וזה ממש נחמד וגם חוסך הרבה כסף. הם נוסעים וחוזרים כל שעה בערך והאחרון יוצא בסביבות שתיים וחצי בלילה. מאחר ורוב הברים בבוסטון נסגרים בשעה שתיים (מקסימום שתיים וחצי), זה סידור מאוד נוח ואפילו אפשר לישון מספיק בלילה ויום למחרת לא נהרס.
בערב שוב יצאנו, הפעם למועדון בקיימברידג' ששמו Middlesex. יצאנו, ליאורה, סיון ואני יחד עם עוד 3 ישראלים שלומדים כאן תואר מלא במנהל עסקים והתחילו את השנה שנייה שלהם, וחבריהם. נאלצנו לחכות בתור להיכנס המון זמן, בערך שעה, משהו שבחיים לא הייתי עושה בארץ. וכשנכנסנו, המקום היה צפוף מאוד ודי סליזי אבל היה ממש מצחיק ומהנה. הגברים די בוטים וצריך ממש להעיף אותם פיזית כדי שלא יתקרבו אלייך. לפחות המוזיקה הייתה לא רעה וחזרנו עם ה-Shuttle האחרון חזרה הביתה.
בכלל, האוניברסיטה מארגנת שאטלים בסופי שבוע לבוסטון וקיימברידג' וזה ממש נחמד וגם חוסך הרבה כסף. הם נוסעים וחוזרים כל שעה בערך והאחרון יוצא בסביבות שתיים וחצי בלילה. מאחר ורוב הברים בבוסטון נסגרים בשעה שתיים (מקסימום שתיים וחצי), זה סידור מאוד נוח ואפילו אפשר לישון מספיק בלילה ויום למחרת לא נהרס.
ביום ראשון שוב נסענו לבוסטון והפעם למטרה מיוחדת: לראות לווייתנים.
מסתבר שבוסטון היא אחת הערים האופטימאלית לראות לווייתנים באוקיינוס ויש חברות שמוציאות הפלגות לתוך האוקיינוס כדי לראות אותם. אפילו הייתה על זה כתבה ב-NRG השבוע. המחיר יחסית יקר ולא מבטיחים לך שבאמת נראה לווייתנים אבל אם לא מצליחים לראות, מקבלים כרטיס חדש להפלגה בזמן אחר.
למזלנו תפסנו יום מעולה. לאחר כשעה הפלגה לתוך האוקיינוס, הסירה האטה ולא עברו חמש דקות עד שראינו את הלוויתן הראשון. אחריו באו עוד רבים ובאופן כללי הם עשו לנו תצוגה מרשימה. לתפוס אותם בתמונות היה יותר קשה והתמונות לא באמת מעבירות את גודלם העצום של הלווייתנים ואת גודל החוויה לראות אותם במציאות. הם לרוב יוצאים החוצה מעט, לוקחים אוויר וחוזרים פנימה למעמקים. פעם אחת זכינו לחוויה, שהמדריכה אמרה שהיה לנו הרבה מזל בהפלגה, כשאחד הלווייתנים פשוט התרומם באוויר מעלה והוציא את כל גופו מחוץ למים ואז קפץ חזרה פנימה, מותיר אחריו ספאלש אדיר של מים. הייתי ממש מאושרת שעמדתי בצד הנכון של הסירה כדי לראות את זה, חלק מהאנשים עמדו בצד השני ופספסו את הקפיצה.
מסתבר שבוסטון היא אחת הערים האופטימאלית לראות לווייתנים באוקיינוס ויש חברות שמוציאות הפלגות לתוך האוקיינוס כדי לראות אותם. אפילו הייתה על זה כתבה ב-NRG השבוע. המחיר יחסית יקר ולא מבטיחים לך שבאמת נראה לווייתנים אבל אם לא מצליחים לראות, מקבלים כרטיס חדש להפלגה בזמן אחר.
למזלנו תפסנו יום מעולה. לאחר כשעה הפלגה לתוך האוקיינוס, הסירה האטה ולא עברו חמש דקות עד שראינו את הלוויתן הראשון. אחריו באו עוד רבים ובאופן כללי הם עשו לנו תצוגה מרשימה. לתפוס אותם בתמונות היה יותר קשה והתמונות לא באמת מעבירות את גודלם העצום של הלווייתנים ואת גודל החוויה לראות אותם במציאות. הם לרוב יוצאים החוצה מעט, לוקחים אוויר וחוזרים פנימה למעמקים. פעם אחת זכינו לחוויה, שהמדריכה אמרה שהיה לנו הרבה מזל בהפלגה, כשאחד הלווייתנים פשוט התרומם באוויר מעלה והוציא את כל גופו מחוץ למים ואז קפץ חזרה פנימה, מותיר אחריו ספאלש אדיר של מים. הייתי ממש מאושרת שעמדתי בצד הנכון של הסירה כדי לראות את זה, חלק מהאנשים עמדו בצד השני ופספסו את הקפיצה.
זה היה בסוף השבוע לפני שבועיים. מבטיחה שבסוף השבוע הקרוב אני אספר ואעלה את התמונות מסוף השבוע שעבר בו ביליתי במפלי ניאגרה וטורונטו (לא לפני גיחה קטנה לניו יורק לפגוש את יעל!).
סוף שבוע טוב לכולם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה