שבוע ראשון ללימודים

השבוע הראשון ללימודים התחיל בעצלתיים. כמו שכבר אמרתי, הוא התחיל רק ביום שלישי בגלל הלייבור ומיד נגמר ביום רביעי מאחר ואני לומדת רק בימים שני, שלישי ורביעי. השיעורים בשבוע הראשון היו די מיותרים. המרצים עברו על הסילבוס של הקורס במשך שעה (כאן כל סילבוס נמרח על פני כ-15 עמודים) ואז כל אחד מהסטודנטים הציג את עצמו. וכשיש כיתה של 50 איש זה היה די מתיש.

השבוע השני שלמעשה נגמר היום כבר היה הרבה יותר אינטנסיבי. הלימודים כאן די שונים ישראל.

בממוצע, כ-40% מהציון בכל קורס הוא השתתפות בכיתה. מה שאומר שאתה חייב לדבר על מנת שהמרצה יכיר אותך. גם אם אין לך מה להגיד. גם מה שתגיד הוא לא מעניין/חסר משמעות/טיפשי. זה לא משנה, העיקר שתגיד משהו. וזה הופך את השיעורים לדי מתישים כי חייבים להשתתף ויש הרבה סטודנטים שכל הזמן רוצים להשמיע את קולם, מרימים את היד כל שנייה, קוטעים את המרצה וכמובן אומרים בסוף דברים ממש לא מועילים (רובם לפחות).

כמו כן, שיטת הלימוד מבוססת על Case studies. מעין דילמה ניהולית שהתרחשה במציאות ואותה מנתחים בכיתה כאשר לכל שיעור צריך לקרוא קייס חדש ולפעמים גם בנוסף איזה מאמר או שניים. מה שמוביל לכך שצריך לקרוא ה-מ-ו-ן לפני כל שיעור.
ובכל זאת, אני מהנדסת, אז בואו נעשה חישוב קצר:
(בממוצע קייס הוא כ-20 עמודים + מאמר של כ-6 עמודים)
X
6 שיעורים בשבוע
=
156 עמודים באנגלית שאני צריכה לקרוא כל שבוע.
וזה עוד לפני שהתחלתי עם הגשות תרגילים, מבחני אמצע ופרויקטים קבוצתיים רבים לאורך הסמסטר שאמורים להתחיל כבר בעוד שבועיים.
+
בסופי השבוע לא אמורים ללמוד אלא לבלות.
לא קל.

אז אני לוקחת ארבעה קורסים כאשר אחד מהם הוא רק בחצי הראשון של הסמסטר. הקורסים הם:

Entrepreneurship – בינתיים קורס קצת מאכזב. המרצה הוא פרופסור שהיה בעברו יזם ולפי הדיבורים שלו גם עשה די הרבה כסף בחייו. חצי מהשיעור מנתחים קייס ובחצי השני יש מרצה אורח אשר נותן הרצאה על עיסוקו. בשיעור הראשון היה מרצה אורח שהתעקש להשמיע לנו מוזיקה מהאייפוד שלו במהלך רוב ההרצאה בזמן שאנחנו קוראים את השקפים של המצגת. אני מקווה שהקורס ישתפר בהמשך.

Global Marketing – בינתיים מסתמן כקורס די חביב שלא דורש הרבה השקעה. המרצה היא סינית שאף טרחה לספר לנו שהיא עוברת בימים אלה טיפול אורתודנטי ולכן נסלח לה אם היא לא מדברת מובן. כאילו שהטיפול האורתודנטי הוא הבעיה בלהבין אותה....סתם. יחסית לסטודנטים הסינים היא מדברת מאוד ברור, היא די נחמדה, הכיתה יחסית קטנה (פחות מ-30 סטודנטים) וזה השיעור שאפילו העזתי להשתתף בו הכי הרבה.

Managing technology and innovation – קורס נחמד, מרצה הודית שמדברת אנגלית מושלמת ללא כל מבטא. גם הקורס הזה די חביב בינתיים. בהמשך הולך להיות לנו פרויקט קבוצתי שיתרחש בחברה אמיתית בה נעבוד עם המנכ"ל. נשמע די מעניין ומאתגר.

Corporate governance – לא ברור מה גרם לי לקחת את הקורס הזה. חשבתי שזה יהיה קורס מעניין שיספר מדוע חברות נכשלות או יותר נכון מכשילות את עצמן, אפילו בשיעור הראשון היינו אמורים לדבר על נפילת אנרון, אבל הקורס בעיקר מדבר על הדו"חות הכספיים של החברה, מניות, דירקטוריונים וחברי הנהלה. נושאים שפחות מעניינים אותי בלשון המעטה. לאחר השיעור הראשון שקלתי לפרוש ממנו אך מאחר וזהו הקורס החצי סמסטריאלי (נשארו רק עוד 5 שיעורים) וגם המרצה הוא גרמני חביב בעל חברת ייעוץ עם סניפים ברחבי העולם, שמרצה בסגנון קצת שונה, אירופאי, שדומה יותר למה שאני רגילה, אז החלטתי בכל זאת להישאר ונראה מה יהיה בהמשך.

חוץ מזה, הספקתי ללכת למרכז הספורט של האוניברסיטה. מרכז ענק גם מגרשי פוטבול, טניס, כדורסל, כדורעף, סקווש, חדרי כושר, חץ וקשת, חדרי התעמלות ובטח עוד כמה חדרים שעוד לא יצא לי להגיע אליהם בסיור שלי. הייתי בשיעור זומבה, קיקבוקס ויוגה. השיעורים קלים יותר מבארץ, כלומר אני מצליחה לעשות הכול בלי להתעייף, אז זה נחמד.

וכרגיל, כמו בכל פוסט, אני אתלונן על המצלמה. רק הפעם הסיבה שאין תמונות היא שהכבל שמחבר את המצלמה למחשב התקלקל (ולא, אני לא יכולה לחבר את הכרטיס ישירות ללפטופ). אז הזמנתי אחד חדש באמזון. אני מקווה שהפעם ההזמנה באינטרנט תגיע ליעדה ובקרוב יהיו תמונות חדשות.

אני עוד חייבת כמה סיפורים מהסופ"ש האחרון וגם הסופ"ש הקרוב (בתקווה) יהיה מהנה במיוחד, טיול למפלי הניאגרה....
עדכונים נוספים בהמשך.